הספד של איל - אזכרה 2014
גיאיוש אהוב שלנו,
קיבלנו אותך במתנת אהבה כמעט לפני 21 שנה, אך לא ידענו שקיבלנו אותך לזמן קצוב. לא ידענו שניאלץ להיפרד ממך אי פעם, אך מרוחך לא ניפרד לעולם, תמשיך להיות בלבנו לעד, נזכור וננצור אותך תמיד, ונמשיך לחיות בהתאם למורשת שהטבעת בנו.
במהלך השבעה האזנו בקשב רב ללוחמים המופלאים ממגלן - היחידה שאהבת. ואכן אנשים מופלאים, שקטים, צנועים, יפים ובעלי חום פנימי רב. ולמדנו הרבה על היכולות שלך, על התרומה שלך לעולם שמסביבך, על האהבה והנתינה שהקרנת על הסובבים אותך ורציתי קצת לכתוב בנקודות אור קטנות על המורשת שהשארת אחריך, שבה ננסה לגדל את אחיותיך שאהבו אותך כל כך.
תמיד שאפת למצוינות - עוד לפני הגיוס כשרצית להתגייס לקרבי, קיבלת את הבשורה אודות הפרופיל 72 בגלל המשקפיים, ולאחר שלוש ועדות ומכתבים הצלחת להעלות את הפרופיל ל-97 ולהצטרף למשפחת הלוחמים הקרביים. לפני הגיוס רצת מאוד טוב, אך כשהגעת למגלן והצטרפת לקבוצת "אריות" כבר לא היית בין הטובים, אך בכוח ההתמדה, הרצון והשאיפה למצוינות התאמנת קשה, החלפת את ההמבורגר באוכל בריא, הצלחת לשפר את עצמך, ובבוחן המגלן הגעת להיות בין המובילים בריצה.
גם בניווטים היה לך קשה. לעתים לא ידעת היכן אתה נמצא והיכן הצפון, אך בכוח ההתמדה והלימוד נלחמת בחולשה זו, ובניווט ה"בדד" הצלחת להתגבר על הקושי, ולעבור את הסף הנדרש.
חברים מספרים שבתום הקרבות העזים שנלחמתם בעזה, כשכולם נחו אתה ניקית את הנגב שעות ארוכות כדי שהוא לא יאכזב אותך בשעת מבחן.
זכור לי שהתגאית בכווֶנֶת של הנגב שהשגת מהרס"ר. היו רק שתיים ביחידה, אבל כל כך רצית שביקשת וביקשת עד שקיבלת...
ממפקדיך למדתי, שתמיד מילאת את ההוראות כלשונן, אך כשהתווכחת איתם זה לא היה על מנת להגיד "לא רוצה" אלא איך ניתן לשפר, איך ניתן לעשות יותר טוב, איך ניתן להגיע לביצוע מושלם ומצוין.
אהבה לספורט - את הספורט אהבת עוד מאז היותך ילד. תמיד כשחזרת מהצבא, פשטת במהירות את המדים, אכלת, שהית במיטה האהובה עליך ויצאת לריצה ללא חולצה, מצויד במכנסיים מתנפנפות ונעלי התעמלות. יצאת לריצה לאורך הים וחזרת מיוזע ושמח.
ללא חולצה גם עלית על האופניים שלך, שכל כך אהבת, וגמעת קילומטרים בכל פעם, פשוט נסעת 20 - 30 קילומטרים, נהנה מהמהירות ומהרוח המלטפת את גופך החסון, נהנה מתחושת החופש והריחוף ותמיד חזרת הביתה עם חיוך מתוק על שפתיך, מזיע ועייף אבל עם חיוך חם ואוהב.
הכוח לעודד - היה בך כוח מופלא לעודד ולאמץ את האחר, היית חבר אמת ונאמן.
סיפר לנו חבר לוחם אמיץ, שפעם אחת שלאחר קרב פנים אל פנים קרוב בעזה החבר'ה היו מכונסים בעצמם, ואז ניגשת אליו, אימצת אותו אל לבך ובמשך כשעה דיברתם, ואתה הקשבת... ועודדת... ואמצת אותו אל לבך... ולא עזבת אותו עד שמצב רוחו השתפר. ואפילו ברגעים הקשים ביותר של יריות אמיתיות ידעת לאהוב, לעודד ולחבק את חבריך, גם ברגעים כאלו ידעת לראות את האחר.
שמחת חיים - כולם כולם מספרים על שמחת החיים שהייתה בך, על רוח השטות שנחתה עליך בכל מקרה אפשרי, ובכוח הצחוק ידעת לעודד את חבריך הלוחמים וכמובן גם את חבריך בבית.
סיפרו לנו שיום אחד לאחר קרב בעזה, כשרוח כולם היתה דרוכה ומעט התכנסות עצמית, אתה בני האהוב התחלת בפרצופים המצחיקים ובקולות המשוגעים והצחקת את כולם, שחררת את המתח ופשוט הרמת את הצוות. כי היה בך הכוח גם ברגעים קשים לעודד ולהצחיק את כולם וכמובן גם לעודד ולהצחיק את עצמך.
סוויטץ' - מאמן כושר קרבי שלך העיד על הסוויטץ' שיש בך. כלומר על היכולת שלך שלהיות רגע אחד שטותניק גמור, וברגע אחד להפוך ללוחם אמיץ, נעול על המטרה ויכול לבצע את המטרה בצורה הטובה ביותר.
אומץ לב - על האומץ שלך שמענו כה רבות, איך אחזת בנגב ורצת תמיד בראש... וכולם ידעו שאחרי שאלגרה פורץ לבית עם הנגב כולם יכולים להכנס ולדעת שהשטח נקי... הסיפור שנגע עמוק בלבי הוא המקרה בו נפגע המפק"צ הנערץ עליך וסיפור הפינוי... לא הסכמת לעזוב אותו לרגע, רק תנועת האצבע מלאה אותך בכוח לחזור ולהמשיך בפינוי.
כוח פיזי רב - בנוסף לכל תעצומות הנפש שלך היה בך כוח פיזי רב שהתבטא בקרב מגע, במסעות, בתפקיד שלך במארבים, ואפילו ברגעיך האחרונים...
המילואימניק מסיירת צנחנים שחילץ אותך משדה הקרב האחרון, סיפר שמצא אותך שרוע על הקרקע שקורות עץ וקורת בטון מונחת עליך. קורת הבטון הייתה כבדה מדי מכפי שיוכל להרימה לבד, אבל בכוחותיך האחרונים הצלחתם בכוחות משותפים להרים את קורות הבטון שרק לפני רגע שימשה להחזיק את הבניין, ואיך למרות היותך פצוע, פציעה פנימית קשה וקטלנית, הצלחת ללכת על רגליך שעון על הלוחם האמיץ שפינה אותך לתחנת איסוף הפצועים.
אהבה למשפחה - בסופו של יום את המשפחה אהבת מכל. מפקדיך בבא"ח סיפרו שאפילו בשעה הקלה ששמשה למקלחת, אוכל, התארגנות ומנוחה, אתה הקדשת את מרביתה לשיחות עם הבית.
האחדות המשפחתית הייתה כה חשובה לך שוויתרת על המון כדי למצות אותה. וזכור לי אותו יום שישי בו התקשינו בארוחת הערב ותה הכנת בשר על האש על עדן החלון, הבית התמלא בעשן אבל הארוחה הטעימה והמדהימה התקיימה.
זכורות לי המילים שאמרת בהזדמנויות שונות לאחיות שלך "אתן יכולות להשיג הכל- רק אם תרצו ותתאמצו."
וזה היה תמצית המורשת שלך ובהתאם אליה נמשיך לחיות.
חשוב לי גם מאוד לציין את הקשר החם ואוהב שרכשת גיא לאמא דנית, בקשר הדוק ואוהב וכנה כמו שמעולם לא ראיתי... והאובדן למשפחתנו הוא כה גדול מכפי שאוכל אי פעם לתאר במילים. הקשר לאחיות היה מופלא תמיד וידעת מה להגיד ומה לייעץ, איך לתמוך ואיך לעזור.
יש לי עוד המון המון לספר עליך גיאיוש שלי, אך קצרה היריעה מלספר.
היית בחור גדול עם לב רחב.
ידעת לגעת בכל מי שפגשת בדרך חייך, וכולם מספרים לי שהשארת חותם בלבם, והרוח שלך והמורשת שלך ימשיכו לזרום בדמם של המון אנשים, חברים ולוחמים שפגשת בדרך.
ידעת לקרב לבבות. האחווה והרעות היו חשובים לך מכל.
אני לקחתי המון ממך ואני מתפלל שאוכל להקנות מרוחך ומורשתך לילדים שלנו.
בחייך הקצרים הטבעת את חותמך כמו שאנשים אחרים לא עשו בחיים שלמים.
כשביקר אותנו הרב לאו, אמרתי לו שאני לא דתי אבל שמעתי שאנשים טהורים וזכים מוצאים את עצמם בגן עדן... והרב לאו אישר זאת.
אני וכל המשפחה אוהבים אותך, בן ואח אהוב שלנו.