אלגרה
המון תמונות רצות לי בראש תוך כדי שאני כותב את המכתב הזה. הראשונה בשיחה הראשונה שלנו בה לא הצלחתי להבין איך יכול להיות בן אדם כזה מגודל עם דיבור כזה רגיש ועדין.
השניה בסיור במכבים שם נתת לי להסתכל בתמונות בקבוצת הוואטסאפ של הצוות בלי לחשוב על התמונות שלא הייתי אמור לראות, וזה רק כדי לתת לי להרגיש חלק מהשיחות שהתנהלו ברכב באותו הזמן.
השלישית היא בערב שבו נשארנו כמה חברה כששאר הצוות נסעו להופעה, ויצאנו לאכול, וכשראיתם את הילה שלימים נהייתה חברה שלי, ניסיתם אתה וניניו לשכנע אותי לקום ולדבר איתה.
עוד תמונה היא בסיור בחברון, חצי גמר המונדיאל, אף אחד לא רצה לצאת לסיור הזה, ולמזלי אתה ופונדיק התנדבתם והסכמתם לוותר ולבוא איתי.
עוד הרבה תמונות רצות והאחרונה היא בפעם האחרונה שנפגשנו על נגמ"ש בעזה כשרופא אומר לך לצאת כדי שיוכל לנסוע משם ואתה לא הסכמת בהתחלה רצית להישאר איתי. הלוואי שהייתי נשאר "דבקות במשימה וחתירה לניצחון דוגמה אישית ורעות" כך כתוב באתר הגבורה של צה"ל עליך.
ככה מגדירים גיבור בשפה צהלית. ונכון לוחם לתפארת היית. אבל יש צד נוסף למושג הגיבור שאני שומע שקוראים לך כבר שלוש שנים. האדם הזה שסבתא שלו נפטרה ולמרות שקיבל תשובה שלילית מבקש לקבל שבוע חופש כדי להיות ולתמוך במשפחה שלו ולא הפסיק עד שנענה בחיוב.
האדם שכשארבע לוחמים ניסו לדחוף את האלונקה עליה הייתי לתוך הנגמ"ש ולא הצליחו, שתפס אותה לבד בכוחות עצמו אכניס אותה פנימה הוא והסתכל עליי במבט של "יהיה בסדר", שידעת שיהיה שם בשבילך, ושמונע בעיקר מאהבה ובאמת כל אדם קרוב אליך מתאר אותך כבן אדם אוהב, עם לב ענק.
ובשבילי זה גיבור מעל הכל. ואילו הן רק דוגמאות קטנות.
אני יודע שלפעמים זה נראה כאילו העולם מתקדם מאוד ואז 30 ליולי 2014 ונכון שעל הנייר קרה הרבה, אבל בכל רגע ורגע אתה מלווה כל כך הרבה אנשים ולנצח אתה תהיה חלק מאיתנו.
אוהב מתגעגע