גיא פרוינד - אזכרה 2017
השנה החלטתי שאדבר על מושג החברות, אנסה לתת לכם הצצה קטנה לעולם שלנו:
אני זוכר את עצמי, ביום שהודיעו בחדשות שצוק איתן עולה שלב ונכנסים קרקעית, היינו באותו זמן אצל גל בבית... גל, נועה, דר, דומוב ואני וראינו חדשות.
בדיוק הראו את הכניסה של צנחנים וניסינו לחפש את עמית בין הלוחמים בטלוויזיה וראינו איזה אחד מהצוות שלו... אני זוכר שדיברנו כמה זה הזוי שאתה ועמית נמצאים עכשיו בפנים ואנחנו פה בהרצליה בטוחים... דיברנו גם על מתי תצאו ואיך תרגישו בפנים ומה נעשה כשתצאו שניכם סוף סוף מעזה, מה תספרו לנו.
בטח אני אשאל אותך ואת עמית אם יצא לכם להרוג מישהו או שהייתה לכם התקלות פנים מול פנים,. אבל בשום מצב לא תיארנו את עצמנו יושבים כאן שלוש שנים אחרי ואתה לא איתנו.
מהתחלת החברות שלנו בנינו לעצמנו מן סוג של בית שני, בית כזה שמורכב מארבעה קירות, לכל קיר יש שם, עמית, דומוב, פרוינד ואלגרה. לכל קיר יש האופי שלו אבל כולם ביחד יוצרים בית חזק שיכול לעמוד בפני כל דבר, כל סערה, כל בעיה, כל דבר.... כנראה שגם מוות.
אומנם במציאות בית לא יכול להתקיים בלי ארבעה קירות, אבל במצב שלנו זה קצת שונה... נשארנו עם שלושה קירות, עמית, דומוב ואני. הבית נשאר חזק כמו שהיה... ככה זה כשבונים בסיס חזק הוא תמיד ישאר חזק. אבל הבית הזה הוא לא אותו דבר כמו שהיה פעם... נשארנו החברים הכי טובים, בדיוק כמו שהיה איתך, אמנם טיפה יותר רציניים וכבר לא בתחת אחד של השני כל הזמן כי כל אחד בעיסוקים שלו אבל עדיין מדברים על הכל ועושים כל הזמן שטויות.
אני חושב שאחד הדברים שכל אחד מאיתנו למד זה איך זה לחיות בלעדייך ואיך לקבל את החיים החדשים שלנו, אפשר אפילו לקרוא לזה פרק ב'.
אנחנו יושבים ומדברים וחושבים מה היה קורה בכל מיני מצבים אם היית פה איתנו. מה היית עושה בדרום אמריקה, מי הייתה חברה שלך עכשיו, או שאולי היית מעדיף פתאום להיות רווק? מה היית עושה עם לימודים עכשיו כשכל אחד צריך לדאוג לתחת שלו ולהתחיל לבנות חיים...
תכל'ס אם היינו יושבים כולנו היינו צוחקים עכשיו מה הסיכוי שמישהו יתן לנו אחריות וסמכות בידיים? דומוב ועמית יהיו רופאים ואני מהנדס ומעניין מה אתה היית רוצה להיות, אבל אני יכול להסתכל בראייה אחורה כמה שנים קודם ולהגיד בביטחון שמתחת לכל רוח השטות שהייתה בין ארבעתנו הייתה גם רוח מאוד רצינית, כזאת שמסמלת חברות אמיתית, מין ידיעה מוחלטת שכל אחד כאן בשביל השני לא משנה מה ולא צריך להגיד אותה כדי לדעת, מין חברות כזאת כזאת שמאפשרת הבנה של אחד את השני עד לדקויות הכי קטנות.
כל אחד מאיתנו מתגעגע לעצות שהיית נותן ולאוזן הקשבת, מדי פעם נזרקת איזו הודעה בקבוצה (שאתה עדיין בה), על מה אלגרה היה מייעץ ואיך היית מגיב לכל מיני דברים. הכל בגדר אם, מילה קטנה שמאפשרת לנו להפליג עם הדמיון על מה היה קורה אם... מה היה קורה אם היית נשאר בחיים.
אני בטוח שסדר החיים של כל אחד מאיתנו היה שונה ויש מצב שמה שקורה אצלנו עכשיו לא היה אותו דבר, אבל אני יכול להגיד בוודאות שהייתי נותן הכל כדי לדעת איך היו נראים החיים שלנו בגיל 24 כשאתה לצידנו.
אני אגיד בשם שלושתנו שאנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך ושאתה תמיד בלב שלנו.