בבוקרו של יום רביעי ה 30 ליולי 2014 נכנסו גיא והצוות מיחידת מגלן לפעילות מבצעית לאיתור מנהרה התקפית בניין מרפאה בעזה, במהלך שהותם במבנה אירע פיצוץ אדיר של מנהרת תופת שנחפרה מתחת לבניין, הפיצוץ גרם להתמוטטות הבניין... בפיצוץ נהרג גיא יחד עם שנים מחבריו לצוות עומר ומתן

 

יום הזכרון הוא מאורע לאומי אבל גם אישי, של המשפחות.. החברים וכל מי שהכיר.. לזכרונות יש פנים רבות והשפעה רבה על דרך הפעולה שלנו, ורציתי לשתף אתכם בפן מסוים שהוא הזכרונות שנשקפים דרך החפצים

 

נכנסתי לחדר של גיא, פתחתי את ארון הבגדים והבטתי פנימה ראיתי שם המון זוגות היו שם וכל נעל פתחה עוד זכרון. נעלי כדורסל נייק שהבאתי לגיא מארצות הברית שלידם היה מונח כדורסל מקצועי מעור כדור כבר שחוק מרוב כידרור... ולרגע ראיתי את גיא עומד שם במגרש הכדורסל ומתאמן בקליעה לסל.. עוד מעט מגיעים המאמן והשחקנים, והאימון מתחיל, אימון הנערים במכבי תל אביב

 

לצד נעלי צבא אדומות, היו נעלי הליכה מקצועיות שהזמנו באינטרנט ששימשו אותו בצבא אחרי שסיימו את המסלול. נעלים שחוקות לגמרי, הסוליה שחוקה והעור העבה מכוסה קטמים ושריוטות, קצה השרוך  פרום..  והנעלים סיפרו... פעילות צבאית עמוסה, מסעות, ניווטים, אימונים מפרכים, שכיבה במארבים..

 

ערמה של חולצות אברקרומבי נחה הצד המדף.. בטיסות שהיו לי לארצות הברית נהגתי לנסוע לאוטלט או הקניון הקרוב.. וביליתי שעות ארוכות בחיפושים אחר החולצות שאהב.. הצבע.. המידה..וכל בגד זכה לתשומת לב אישית.. האם גיא יאהב את החולצה?. כל פריט לבוש הוא לא סתם פריט.. הוא נרכש באהבה, בתשומת לב מיוחדת

 

בובו.. בובת דובי עם בגד אדום וראש לבן היתה עמוק מאחורי הבגדים, כשגיא היה פעוט הוא היה מחובר לבובו, אהב אותו וחיבק אותו וליטף את האוזן והאף של בובו באצבעו הקטנה וחיוך של רוגע ושלווה בצבצו בפניו של גיא. הבטתי בבובו.. דובי מבד, כשפניו מלאי תיקונים וטלאים שתפרתי במשך השנים רק כדי לשמור עליו כמה שיותר זמן..

 

קופסאת פלסטיק ירוקה מלאה בחיילים קטנים מפלסטיק, פשפשתי שם ומצאתי חייל פלסטיק אחד בצבע ירוק כהה שהיה קצת גדול יותר משאר החיילים ועם רגל אחת שבורה, הוא החייל שגיא אהב מכולם, גיא אהב לסדר את החיילים בקבוצות אחד מול השני ובמשך שעות היה מדמה משחקי מלחמה. והחייל חסר הרגל היה המפקד שפיקד ביד רמה על החיילים

 

 

בשקית פלסטיק לבנה מצאתי את ציוד הסקי של גיא ושלי. לקראת בר המצווה טסנו גיא ואני לצרפת לקלאב מד ללמוד גלישה, גיא בחר בסנאובורד ואני איתו, גיא גלש מדהים מהרגע הראשון, ולי לקח כשלושה ימים עד שהגעתי לרמה של "לא להתרסק" נפלתי, הגוף כאב והרגליים התכווצו וחשבתי לפרוש.. אבל איזה מסר זה לילד שמוותרים.. המשכתי ומהיום הרביעי כבר גלשנו יחד בכייף גדול

 

את הקשת הכחולה ראיתי בקצה החדר, מונחת ליד אלת הביסבול. מאז שגיא היה קטן הוא אהב מאוד את הקשת, ובכל טיול שיצאנו גיא לקח את הקשת והחיצים ותמיד ירה למטרות בשדה או ברחבת דשא גדולה, המטרות היו בעיקר ארגזי קרטון או מערום עצים, גיא הפליא בדיוק הירי שלו ובמשך תקופה ארוכה נהנה מהירי

 

במגירת הנעלים היה גם תיק גדול שקצת הקשה עלי לפתוח את המגירה, פתחתי את התיק ובו מחבטי טניס וכדורים. התחלנו לשחק יחד טניס במגרשי הקאנטרי כשגיא היה בבית הספר יסודי, בעיקר ימי שבת בבוקר, גיא התקדם ואף שיחק בקבוצה בהרצליה. אני זוכר שיעלי היתה אז ילדה קטנה בגיל הגן ותמיד רצתה להצטרף למשחקים, יעלי היתה ילדה ובקושי הניפה את המחבט ולכן קניתי לה מחבט לילדים. יעלי ליוותה אותנו בימי שבת בבוקר למגרש הטניס והיתה מאושרת כשהגיעה תורה לעלות למגרש ולשחק

 

בשקית כתומה מצאתי את חליפת הגודו, בילדותו התאמן גיא בקרטה אצל גיא סקורניק, בקנטרי גימל, אני זוכר אותו ילד קטן בחילפה לבנה מנופף בידים ובועט ומאושר, זוכר שהוצאנו תמנות מהאינטרנט של תנוחות ותרגילים לפיהם גיא התאמן לפני מבחני החגורה, חגורה לבנה עם שני פסים כתומים כמה גאה היה גיא בשני הפסים הכתומים…, כשהגיע למגלן התאמן בקרב מגע במסרגת אימוני היחידה, וזכה במקום הראשון באליפות צה"ל שנערכה במאי 2013 בכך גם תרם לזכיתה של יחידת מגלן במקום ראשון יחידתי

 

עוד המון זכרונות היו אגורים שם בארון הבגדים וכל חפץ מספר סיפור קטן.. מספר זכרון קטן